כדאי לקבוע גובה שממנו ומטה נכנסים ל ״מצב נחיתה״ ולא מחפשים הצלה בגובה נמוך.

אם לא ידוע שדה נחיתה מראש, יש לדעת בכל רגע נתון היכן ניתן לנחות. 

יש לחפש סימני רוח על הקרקע כבר מהגובה, ניתן להיעזר בדגלים של תחנות דלק, צמרות עצים, ענני אבק או עשן מיתמר. 

כיוון רוח על הקרקע מאוד קל לראות על מאגרי מים, ויש ברוב האזורים שאנחנו טסים בהם. למאגר יש דמבה (דופן) שגבוהה מפני המים ולכן בצד הפונה לרוח יהיה קו בלי גלים (נסתר מהרוח).

יש לקבוע צלע בסיס במורד הרוח ולצאת ממנה לנחיתה בגובה 10-15מטר מעל פני הקרקע. 

לפני נחיתה יש לצבור מהירות טרים ואת הפלייר להתחיל בגובה נמוך של כ - 3 מטר מעל הקרקע. 

אם מזהים עליה פתאומית בגובה, כלומר כניסה לתרמיקה, יש לשחרר ברקסים ולהיות מוכנים לעצור את ריצת המצנח לפנים בסוף התרמיקה. 

אם כבר התחלת את הפלייר ותרמיקה מרימה אותך קצת אל תשחרר לגמרי ברקסים כי המצנח יכול לטוס קדימה. שחרר קצת ברקס וחכה לשקיעה חזרה.

לא להתעקש על נחיתה בנקודה אלא נחיתה בשלום. 

לא לתקן כיוונים בחדות בעת הנחיתה. 

יציאה מהשמיניות לפיינל בגובה 10-15 מטר (וכמובן לפי מגבלות השדה).

להמשיך ולוודא את כיוון הרוח תוך כדי השמיניות כי הוא עלול להשתנות בגובה נמוך או כתוצאה מסיבה אחרת.